והיית לקהל עמים

"במקלי עברתי את הירדן הזה, ועתה הייתי לשני מחנות". אלה דברי יעקב ההולך לקראת אחיו עשיו בשובו מארם בראש מחנה גדול, משופע באדם וברכוש. יעקב ועשיו, אחים תאומים מבטן אמם, נפרדו בעצמם לשני מחנות במהלכה של עלילה משפחתית סבוכה ומפותלת שהותירה ביניהם משקעים מרים של איבה.

המפגש בין הסיפור המקראי לבין ההיסטוריה הכתיב את התסריט למלודרמה המשפחתית הגדולה של כל הזמנים; המאבק שבין יעקב ועשיו הפך לתמונת נוף היחסים העכורים ששררו בין כנסת ישראל לכנסיית האומות, גם הן אחיות תאומות מבטן. מלחמה מרה זו שבין הטוענות לבכורה, ולזכות בלעדית על הירושה הרוחנית של ישראל, השחיתה הרבה חלקות טובות בשני המחנות וגרמה לשלילה גורפת של כל אחד מהם את חלקו של האחר במלכות-שמיים. רוח של עויינות וחשדנות הדדית נשבה בדרך כלל ביחסי הגומלין שבין היהדות לנצרות. הסיבות לכך רבות ומגוונות, וידועות. שתי התנועות כמו התנהלו במעגלים שאינם נפגשים, אולם היה ויש להן יסוד משותף איתן כסלע, זהו דבר האלוהים שחולל והניע אותן במסלוליהן הנפרדים. "דבר" זה שב ומהדהד לעומתנו מכל קצות הארץ והוא מחייב את שני הצדדים בחשבון נפש עמוק וכנה, נקי מכל נימה של פולמוס. אחדותו של "גוף המשיח" היא תנאי יסוד להצלחת השליחות המוטלת עליו "לתקן עולם במלכות שדי". האתגר הזה מונח לפתחן של היהדות והנצרות כאחד.

עיקר המאמרים שכונסו בספר עוסקים במשולש הכוחות הפועל בהיסטוריה – אלוהים, ישראל והכנסייה – לא לשם תיאור עובדתי של המאורעות אלא לשם בחינתם דרך עדשת האמונה המונותאיסטית ובאור חזונם האוניברסלי של נביאי ישראל, שבא לידי ביטוי תמציתי בדברי הנביא צפניה: "אז אדבר אל עמים שפה ברורה לעבוד את ה’ שכם אחד".